משמורת בגירושין מתייחסת להסדרי טיפול בילדים לאחר הפרידה של ההורים. כיום בתי המשפט אינם משתמשים במונח "משמורת" אלא במונח "זמני שהות" המתייחסים להסדרי טיפול בילדים לאחר הפרידה של ההורים.
סוגי משמורת
משמורת פיזית:
משמורת יחידנית: ילד מתגורר עם הורה אחד, בעוד שההורה השני מקבל "זמני" שהות.
משמורת משותפת: הילדים מחלקים את זמנם בין שני ההורים בצורה שווה או כמעט שווה.
משמורת משפטית:
מתייחסת להחלטות משמעותיות בחיי הילד כמו חינוך, בריאות, דת וכדומה. במשמורת משפטית משותפת, שני ההורים מקבלים החלטות משותפות בנושאים אלו.
שיקולים בקביעת זמני שהות
בתי המשפט מתמקדים בעיקר בטובת הילד. הנה כמה גורמים שנלקחים בחשבון:
רצון הילד: בהתאם לגילו ולרמת הבגרות שלו.
בריאות פיזית ונפשית של ההורים.
יכולת כלכלית של ההורים לספק צרכים בסיסיים.
קשר רגשי בין הילד לכל אחד מההורים.
הליך קביעת משמורת
הגשת בקשה: אחד ההורים (או שניהם יחד במקרה של הסכמה) מגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה.
בדיקה והערכה: פקידת סעד או עובד סוציאלי עשויים להיות מעורבים להעריך את מצב המשפחה.
הסדר זמני: לעיתים קרובות, נקבעת משמורת זמנית עד לקבלת החלטה סופית.
הסכמה הדדית: במקרים רבים ההורים מגיעים להסכמה ביניהם, אותה בית המשפט מאשר.
פסיקת בית משפט: במקרה שאין הסכמה, בית המשפט מקבל החלטה על בסיס השיקולים שהוזכרו.
"זמני" שהות
ההורה שאינו משמורן זכאי לחלוקה מסודרת של המפגשים עם הילד. מדובר במפגשים קבועים שיכולים להתקיים בבית ההורה הלא משמורן, במרכזי קשר או במקומות אחרים. החלטות על משמורת אינן סופיות וניתן לשנותן במידה וחל שינוי משמעותי בנסיבות. לדוגמה, שינוי במקום המגורים, שינוי במצב הבריאותי של אחד ההורים, או שינוי בצרכי הילד.
תשלום מזונות
במקרים של חלוקת זמני שהות לא שוויוניים ופערי שכר בין הצדדים יקבע גובה מזונות בהתאם להכנסות ההורים והוצאות הילד.
סיוע משפטי
במקרים מורכבים, רצוי להיעזר בעורך דין המתמחה בדיני משפחה, אשר יסייע בניהול התהליך ובהגנה על זכויות ההורים והילדים.
”משמורת קובעת את האחריות ההורית על גידול הילד, מבטיחה יציבות וביטחון רגשי לילד ומסדירה את זכויות ההורה בקבלת החלטות חיוניות בחיי הילד“
